הוא נכנס למשרדי והתיישב בכבדות, עיניים מבוהלות.
״את חייבת לעזור לי״, אמר.
בחור צעיר, לא הסתבך מעולם בכלום, התחיל לספר לי את סיפורו- איך יצא לריצה בפארק שליד הבית, שם היתה פעילות צפופה של תנועת נוער, כשחזר, באותו מסלול, התיישב על ספסל והסתמס עם חברתו, מה יכינו לארוחת ערב.
לפתע שתי מדריכות הצביעו עליו בפני מדריך אחר, ״כן, זה הוא..״
לפני שהבין מה קורה, התאספו סביבו אנשים, המשטרה הגיעה והוא הפך לחשוד בעבירת מין- אזוק ומושפל.
המדריכות טענו שרץ שעבר בפארק עם קפוצ׳ון על הראש נגע בישבנן.
יצאנו למלחמה- איסוף כל בדל ראיה שיעזור ובקשה לסגירת התיק. ו… התיק אמנם נסגר (!). מה שישאיר את הבחור עם רישום בעבירת מין לשנים ארוכות. אבל מחוסר ראיות
נערכה פגישה סוערת במשרדי- ״אני לא יכול להשאר עם זה, אין לי אפילו הזדמנות לטהר את שמי…״
שוב מלחמה-ביקשנו את כל הראיות וקיבלנו, ניתוח מדוקדק העלה שאפילו לרגע אחד הבנות לא ראו את פניו.. פנינו לפרקליטות במכתב ארוך כשאני מזהירה שהסיכויים קלושים, מישהו שם בטח יחשוש שהוא ״מפספס״ איזה עבריין מין..
לאחר המתנה של מספר חודשים, פרקליט אמיץ הורה על סגירת התיק מחוסר אשמה!! מה שימחק כל רישום, גם משטרתי פנימי.
בכי וצחוק של הקלה שטפו את משרדי…
מקרה שיכול לקרות לכל אחד, ולא תמיד זה נגמר כך..
מפחיד לא?