המלצה

לימור הלוי, עו”ד
את התואר עורך דין הצבתי אחרי השם ולא בכדי
מהיכרותי עם לימור למדתי שלפני המקצועיות, היסודיות וחריפות המחשבה
ללימור הלוי יש אישיות יוצאת דופן- מסירות, אמפטיות, סבלנות ואכפתיות אין קץ.
סיפורי האישי מביא אותי לכתוב מילים חמות ושאינן מתפשרות
בהמלצתי על לימור כעורכת דין

אני אדם נורמטיבי ככל שאדם יכול להעיד על עצמו.
שכיר, מנהל בכיר בחברה גדולה ומוצלחת, נשוי ואב לילדים, גר ביישוב קהילתי
תואר שני ומסלול חיים מעניין אך נטול התקלויות ו/או התחככויות עם רשויות החוק (מלבד דוחות חניה/מהירות ישנים)
לפני מספר שנים הרגשתי שחרב עלי עולמי, כששוטרים התדפקו על דלת ביתי “בערב יום בהיר”
ואספו אותי בניידת לחקירה בתחנת המשטרה.
הרגשתי שחרב עלי עולמי.
אשה מבוהלת, ילדים מבועתים ואדם מן היישוב, חיוור ומפוחד בניידת בעקבות תלונה שקרית וזדונית שהוגשה כנגדי לא השאירה לקצין החקירות כל ברירה אלא להורות על לקיחתי לחקירה.
בידי כל ההוכחות והמסמכים המאפשרים להוכיח את חפותי, אך המסע עלול להסתיים בהזמנה למשפט או בסגירת בשל העדר ראיות.חוסר עניין לציבור.
חוסר אשמה היתה האופציה היחידה שעמדה למול עיני.
את לימור הכרתי דרך מכר שפגש בי וראה את מצוקתי האישית.
“מה קרה”? שאל
סיפרתי.
אני מכיר עו”ד שתעזור לך. היא מדהימה ואין לי ספק שתוכל לעזור.
כבר בפגישה הראשונה הבנתי שמולי יושבת עו”ד פליליסטית מהמדרגה הראשונה ובעיקר אדם שמזדהה עם מצוקת לקוחותיו.
“אני אעזור לך” אמרה והוסיפה “תן לי לבדוק ולברר, אין לי ספק שאת הסיפור הקפקאי הזה צריך להביא מהר לגורמים המחליטים”
כבר למחרת התייצבה לימור בתחנת המשטרה, וכך במשך הימים הבאים, בלי להרפות, בלי לוותר, בלי לאפשר לאף גורם להחסיר פרט ו/או לטעות או להתרשל.
שבוע, שבועיים, שלושה של פגישות ועדכונים ובשבוע הרביעי, בערב ראש השנה שוב התקשרה.
“איך אתה” שאלה.
עניתי.
אני חוזרת עכשיו מתחנת המשטרה, נפגשתי עם התביעה. הם מבינים. עברו על כל החומר וראו הכל.
התיק נסגר מחוסר אשמה.
מכתבי זה אינו מכתב המלצה, זהו בעיקר מכתב תודה.